<h1>ראבי"ה סימן מ"ו</h1>
<h2>דף יג:</h2>
תנו רבנן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן כוונת הלב דברי ר' מאיר אמר רבא הלכה כר' מאיר ור' נתן פליג עליה ואומר עד על לבבך בעמידה, ומפורש בירושלמי שאם היה מהלך עומד, ור' יוחנן אמר כל הפרשה בעמידה, משום דכולה צריכה כונה. ואיפלגו בה רבוותא, יש שפסקו כרבא, דאמר ר"י שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו היא קריאת שמע של ר"י הנשיא, ובשאלתות פרשת ואתחנן ור"ח ורב אלפס פסקו כולם כרבא וכן נ"ל אבי העזרי, ואמרינן נמי בפסוקא קמא צער[ן] טפי לא תצער[ן], ויש שפסקו כר' יוחנן. תניא סומכוס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכים לו ימיו ושנותיו א"ר אחא בר יעקב ובדל"ת א"ר אשי ובלבד שלא יחטוף בחית ר' ירמיה הוי יתיב קמיה דר' זעירא חזיה דהוי קמאריך טובא א"ל לא צריכת אלא כדי שתמליכהו בשמים ובארץ ובד' רוחות. ולכך נהגו לנענע בענין זה בראשו. וצריך להרהר בלבו בכל ענין הזה להמליכהו בקרותו הפסוק ולהרהר שהשם הוא היה הוה ויהיה, [פי' היה קודם בריאת עולם, והוא חי וקיים, ועתיד להיות יחיד וקיים בעולמו כשיהיה העולם מים במים, והוא שנ' יי מלך יי מלך יי ימלוך לעולם ועד]. ומה ששוחה מעט למטה כדי שלא יסתכל הנה והנה ויסיח דעתו, כדאמרי' (אלא) בשעה שמעביר ידיו על עיניו מקבל עליו עול מלכות שמים. אבל ר"ח פי' כשהיה מעביר ידיו לרחוץ עיניו. ומה שנהגו לומר אחר פסוק של שמע בשכמל"ו מפורש בפ' מקום שנהגו [ו]שצריך לאומרו בחשאי. בירושלמי תנא צריך להאריך באחד ר"נ בר יצחק אמר ובלבד שירגיש בדלי"ת. ואמרי' נמי בירושלמי בפירקין הלכה הקורא את שמע וא"ר לוי וצריך להתיז בז' של תזכרו וצריך נמי להתיז בסמך דכי לעולם חסדו: א"ר יוסף פרקדן לא יקרא ק"ש, ומסיקנא אע"ג שמצלי אסור, פי' מוטה על צידו, ופרכינן והא ר' יוחנן מצלי וקרי ומשנה שאני ר' יוחנן דבעל בשר היה, והוא הדין לכל אונס: והילכתא הקורא את שמע ופגע בו רבו או מי שגדול ממנו אפי' באמצע פרק משיב לו מפני הכבוד אבל אינו שואל. ובירושלמי אמרינן הדא אמר[ה] שצריך אדם לשאול [בשלום] מי שגדול ממנו בתורה. ומפני היראה שואל כגון לגוי אנס, ואפי' באמצע הפסוק כדאיתא בירושלמי שנאמר ודברת בם יש לך רשות לדבר בשעת הדחק. ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, דהלכה כר' יהודה לגבי ר' מאיר.
